שלום לכבוד הרב
התלבטנו בשאלה מסוימת וכיון שהיה לנו יותר נח לכתוב בלשון שאלה ותשובה כתבתנו כך רצינו לדעת אם אכן הדברים כך או יש טעות בידינו תודה רבה ומחילה
שאלה: אדם שעשה חנוכת בית מפוארת והזמין לשם הרבה רבנים ועשה פרסום ואחרי זה הגיע אדם שטוען שהבית שלו האם המחזיק צריך להראות שטר ומה הדין במקרה שהמערער היה בחנוכת הבית ומה הדין אם המערער קבע בעצמו את המזוזה?
תשובה:שמעתי שרצו להוכיח מהגמרא בב"ב כט: שעיטרא הוי חזקה הרשב"ם מפרש בשם י"מ שלאלתר הוי חזקה אע"פ שהרשב"ם דחה זאת וגם בשו"ע לא כתב זאת אבל אמרו שבמקום שיש סברא שצריך ודאי למחות כמו בחנוכת בית ולא מיחה הפסיד והמחזיק לא צריך שטר ולענ"ד לא נראה כך ע"פ מה שנכתוב בהמשך
קודם כל נוכיח שאפילו אדם מקפיד, למחזיק אין חזקה בלי שטר ע"פ הגמרא בב"ב בדף כט. הגמרא שואלת למה חזקה זה שלוש שנים ועונה הגמרא כי אדם לא מקפיד עד שלוש ויותר מקפיד מקשה הגמרא והרי יש אנשים מקפידים לכן עונה הגמרא כי אדם לא ניזהר בשטרו יותר מ3 שנים משמע שאפילו אנשים שמקפידים, כיון שזה עונה על שאנשים מקפידים.ובתורת חיים כתב שאפילו שאדם מקפיד ולכן היה ראוי שהמחזיק יקנה ישר בלי שלוש שנים כיון שיש ריעותא למחזיק לא קונה עד שיראה שטר או עד שלוש שנים
ולפי דברי הקצות עוד יותר שכעיקרון לא היה צריך לקנות כלל בלי שטר ורק חז"ל תיקנו שכיון שאדם לא ניזהר בשטרו 3 שנים לכן קונה בלי שטר
וכן משמע מדברי הסמ"ע בסימן קמג שכותב שהסיבה שלא קונה שמחזיק בפניו כי יש למחזיק ריעותא של שטר והמערער יכול לטעון איזה טענה למה לא החזיק
אבל לכאורה מהגמרא בדף לה: משמע שיש אפשרות לקנות לאלתר אם מרים צינא דפירי בשביל המחזיק וכן נפסק בשו"ע אבל זה אינו ראייה כיון שכתבו הריטב"א והנתיבות כיון שכאן הוא בעצם מודה לו וזה כהודאת בעל דין שהמחזיק לא גזלן לעומת זאת במקרה של חנוכת הבית אין שום מעשה של הודאה
יש עוד גמרא בדף נ: שבעל שמחזיק בנכסי אשתו וחפר בורות שיחים ומערות הוי חזקה אז מצאנו מקרה שאע"פ שלא הודה יש חזקה השו"ע לא פסק דין זה עקב שהרמב"ם רי"ף והרא"ש השמיטו זאת כך הביא בבית יוסף ומכאן יש לנו ראיה שאפילו מעשה כזה שוודאי אדם מקפיד אינה חזקה אם אין שטר אז כ"ש בנידון דידן אומנם ברמ"א סימן קמט סעיף ט מביא דין זה אבל ע"פ דברי הנתיבות הרמ"א יהיה ראיה לבנידון דידן שלא תופס הנתיבות אומר שהרמ"א פסק פה כמו הרמב"ן שצריך חזקה 3 שנים ולא הוי חזקה לאלתר עכ"ד( ובדבריו ובדברי הריטב"א על המקום יש עוד נפ"מ) א"כ כ"ש במקרה דידן. וגם לרשב"א שסבר שהוי חזקה לאלתר יש הבדל בין אדם שהורסים לו חפץ ששייך לו שבמקרה כזה נלע"ד שזה מראה סימן בעלות. ובנתיבות שם משמע שהבעלות תופסת רק אם זה מרעה לבעל הבית.
בגמרא בדף לו. שתינוק עבד בעריסה יש לו חזקה מיד שאמא לא שוכחת את בנה וכן נפסק בשו"ע סימן קלה ומסביר הקצות הרי יש לו שטר ולמה לא צריך להראות את השטר והרי אמרנו לעיל שיש ריועתא אם לא מראה את השטר כיון שפה זה ראיה גדולה אז נגיד בנידון דידן שזה ראיה חזקה וראיתי שהסביר באיילת השחר שראיה גדולה זה איפה שבלעדי המערער זה לא היה נעשה ונלע"ד שזה סוג של הודאה אם בלעדי לא היה נעשה ואני סייעתי וגם במקרה של הילד כאן כיון שאמא לא שוכחת זה חלק ממנה לכן אומרים שהיא הביאה ואז זה סוג של הודאה
ולכאורה מהמשנה בדף נז. שאף על פי שמכניס תרנוגלים לחצר חבירו צריך חזקת שלוש שנים ופה ברור שכולם מקפידים וכן פסק בשו"ע בסימן קמא סעיף טו ואף ע"פ דברי הסמ"ע שם בדעת הרמב"ם דווקא שייך מחילה אבל אם לא שייך אז לא אמרינן ולא אמרין גם על גוף הקרקע ע"פ הנתיבות סימן קטן כ.
לכן נלע"ד שיוצא שלא אמרינן שקנה אלא צריך להראות שטר וגם אם המערער היה בחנוכת הבית זה כמו להחזיק בפניו ושפסק השו"ע שלא הוי חזקה
לגבי אם קבע בעצמו מזוזה אולי ניתן לומר שיכול לטעון המערער עשיתי לטובתי כמו שהבאנו בשם הנתיבות או נחשב להודאה ואז לא צריך שטר
